פרק זה עדיין בעריכה, הגירסה בעמוד זה הינה מ־Google Docs.
מוזמנים לעזור בעריכה כאן.
פרק 9
כתב ויתור: הדעות המובעות בפרק זה מייצגות את הדמויות בלבד ולא את המחברת. הפרק כולל התייחסויות לפרקטיקות של הדתות השונות, למעט היהדות. הצהרות הלכתיות לא הוערכו על ידי סמכות רבנית והן מיועדות למטרות בידור בלבד. להלכה מעשית כמו תמיד, פנו לסמכות הרבנית הקרובה אליכם.
וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לְעוֹלָם וְלֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, ("על הצדיקים,"הברכה שלוש-עשרה בתפילת עמידה)
"שלום, יהודה. אני מקווה שנהנת בחג".
הוא פיהק, שיפשף את עיניו וניסה להתמקד. גמדון הבית המתין לידו בסבלנות, ידיו שלובות וראשו מורכן.
"ניתן לפתור בקלות את בעיית בישול עכו"ם – ראה קיצור שולחן ערוך סימן ל"ח, סעיף ב. היוצא מן הכלל הוא יין ונגזרות ענבים, כמו בקיצור שולחן ערוך, סימן מ"ז".
הוא נרתע. הוא אפילו לא חשב על מיץ ענבים.
"עם זאת, אם עובדי המטבח שלך אינם מסוגלים להתחתן עם בני אדם, אין איסור כלל. ראה איגרות משה, יורה דעה 1, סימן 45, ופעל ההיגיון שלו שם. כאשר נישואי תערובת בלתי אפשריים, ההגבלות מוסרות".
"רמי?" הוא שפשף את נעלו על רצפת המטבח, לא מעז ליצור קשר עין. "האם גמדוני הבית התחתנו אי פעם עם בני אדם?"
שדון-הבית נראה מבוהל, ועיני הטניס הענקיות שלו התרחבו עוד יותר. הוא פרץ בהתקף של שיעול, קד קידה כפולה, ויהודה תהה לרגע אם הוא נחנק מההלם. הוא התכופף, בדיוק כשגמדון הבית הזדקף, בעווית. "לא, אדון גולדשטיין, הם לא."
יהודה נשף. היה לו מספיק על הצלחת גם בלי להוסיף זרדים לאש בכל בוקר. "בסדר, "אמר. "כדי שאוכל אלכו לאת האוכל כאן אני צריך לשמור על מספר רב של כללים".
"כשר, "מלמל גמדון הבית.
"בסדר. קודם כל…" הוא היסס. הוא נשמע קצת חצוף, אבל היליארד אמר שאתה חייב לנסח את ההוראות כמו פקודה, כ ךשהם יהיו חייבים להקשיב לך. "אתם חייבים להכין את האוכל שלי בנפרד, ולהגיש אותו בסירים וצלחות נפרדים. כל הכלים צריכים להיות נפרדים ו… חדשים, כאלה שעדיין לא היו בשימוש.
גמדון הבית הנהן.
יהודה הסב את מבטו. "ואם אתם משתמשים בביצים, אתם צריך לבדוק שאין בהם דם, אם יש בהם, אתם לא יכולים להשתמש בהם, בבקשה," הוסיף באי-נוחות. "ואתם צריך לבדוק שאין בירקות חרקים, חסה וכאלה, אם יש חרקים אתה צריך לשטוף אותם ממש בזהירות".
"כן, אדון גולדשטיין".
עוד דבר אחד." הוא נרתע, בידיעה ששלושה רבעים מהכל מוגשים לחלוטין למי שמכין את האוכל שלו. "אתם לא יכולים להגיש לי בשר. אף פעם. או pole… "הוא מצמץ מול תשובות הרב. "או עוף, או כל דבר שנגע בבשר או עוף, או משהו שבישלתם באותם סירים או באותו תנור. אם אתם מכינים דגים, הם צריכים להיות מהסוג שיש להם סנפירים וקשקשים. אני מתכוון לבוא למטבח פעם בכמה ימים כדי לוודא שאתם עוקבים אחרי ההוראות".
רמי חזר על הכללים: צלחות חדשות, נפרדות; לבדוק את הביצים; לבדוק את הירקות; ללא בשר או עוף; סנפירים וקשקשים. ואז הוא רמז ל- זה היה אזזי? באקלי? הוא לא הצליח להבדיל ביניהם- ולחש באוזנו הגדולה. יהודה התבונן בדאגה כשגמדון הבית שבר את הביצה לתוך כוס ובחן אותה, ואז הכניס אותה למחבת. ריח של בצלים מתוקים מילא את המטבח.
"רמי, צריך אתה למלא את סל הלחם בשביל השולחן של גריפינדור!"
למלא את סל הלחם? כבר שמונה וארבעים! הוא עלה במדרגות בדיוק בזמן, משתלב בטבעיות בהמון הגלימות בית הספר השחורות שזרמו מבעד לדלתות האולם הגדול. האולם הדיף ריח של ביצים, חמאה ולחם טרי. מייקל ישב עם עוד כמה תלמידים מהשנה הראשונה -סטיבן, כמה נערות – ושתי תלמידות השנה השניה נשענו קדימה, מקשיבות. הוא התיישב, שומע קטעים של שיחות על מספרים ומתמטיקה, ונשם נשימה עמוקה. הוא נגע בצלחת שלו עם שרביטו -ה', בבקשה, עשה שזה יעבוד-
על הצלחת הופיעה החביתה.
הוא נשף -תודה!- ובירך "שהכל" בהתלהבות. הוא שתה כוס מיץ, והקשיב לשיחה בחצי אוזן. סטיבן רצה לרוץ חזרה למגדל ולהביא את "תולדות הקסם", אבל לחידה החדשה היה קשר כלשהו עם שברים ואינסוף והוא לא ידע מה זה, וצ'ו ניסתה להסביר איך לחלק באפס "אם ככל שהמכנה קטן יותר, התוצאה גדולה יותר, הגיוני שחלוקה באפס תתן מספר גדול באמת-
"אין לך עוד חגים, יהודה?" שאלה אחת הנערות. "לא ראינו אותך בכיתה זמן מה".
"זה באמת נראה כך? אתמול היה האחרון", אמר. "בחודשיים הקרובים אתם תקועים איתי, עד חנוכה…" הוא לא זכר את שמה, ונסוג במבוכה.
"מנדי".
"לפחות עכשיו תוכלי להשלים את השיעורים שהחסרת… "מייקל שמט את המזלג. "אתה אוכל!"
יהודה צחק. "באמת? צודק. לא שמתי לב!"
"הו, סתום גולדשטיין, זה כשר עכשיו?"
הוא היסס בטרם ענה "כן" פשוט.
הם הלכו לשיעור "ההיסטוריה של הקסם", והוא תהה איך תראה הכיתה אם ילמד אותה אדם חי. ההיסטוריה של הקסם צריכה להיות מעניינת, אבל במקום זאת הוא כתב רשימות אינסופיות של שריטות, וכפות ידיו מזיעות מראשו על ראשו, מקשיב למזל"ט של פרופסור בינס עוד ועוד על המכשפה מורגנה, שהיתה ידועה גם בשם מורגן לה פיי, שהיתה אחות-האחות המבוגרת יותר למלך ארתור דרך אמו ליידי איגרן והדוכס מקורנוול, ואף על פי שמורגנה היתה יריבתה למרלין, היא נעלבה בצורה לא הוגנת בגרסת המוגלגים של ההיסטוריה, בשל חוסר אמון של ארתור ביכולותיה המדהימות, אנשים דתיים משעממים מאלה שלא התאימו להגדרתם הצרה של העולם –
יהודה התעורר.
"גישתו של המלך ארתור, כמובן, תועבר, כמובן, בימי הביניים על-ידי רבים מאנשי האמונה, "המשיך בינס. "המועצה של טרולו ב 692 ואת מועצת פדרבורן בשנת 785 מדגים את הגישה הזאת, לסירוגין במשך מאה שנה בין הענשת הפרקטיקה של קסם מסרב להכיר בקיומה.עם הכישוף המטרה העיקרית שלה, הדת יצרה צרות וחוסר סובלנות של דבר שחסידיו לא הבינו ".
לא, הוא לא העלה על דעתו את זה . הוא הפסיק לכתוב, ובמקום זאת החל לשרטט מכתבי אשורי במורד השטרות, מתוך ידיעה שאיכשהו הוא לא צריך, לא יכול, להניח למילותיו של פרופסור בינס לעבור בראשו, על כתפו, ולהוציא את ידו אל הקביעות על הקלף. מייקל העיף מבט בעברית הפתאומית, ואז הפנה את ראשו להביט ביהודה במבוכה. יהודה ראה את הבנת השחר שעה שעיניו התרחבו.הוא החזיר את מבטו לרשימותיו, ולבו הולם. הוא נאלץ לומר משהו. הוא היה מודע היטב לכך שמייקל מביט בו בציפייה. הוא לא יכול פשוט לשבת כאן ולתת פרופסור בינס לעשות חילול ה' .הוא היה צריך להגיד משהו …
הוא בלע את רוקו וחש בחילה. הוא היה פחדן, הפחדן הגדול ביותר, היה עליו לומר משהו –
"זה סיפק סיבה נוחה לפרוק התסכולים -"
"זה לא נכון."
חום עלה מיד על עורפו של יהודה.
טרי בוט ישב ישר בכיסאו, עיניו הצטמצמו. "זה לא נכון, "אמר. "זה יכול להיות שאנשים דתיים השתמשו באמונות שלהם כתירוץ לעשות דברים מגעילים, אבל אני לא חושב שזה הוגן לומר שהאמונה היא רק לאנשים משעממים שמרכיבים סיפורים כדי להרגיש טוב, אנחנו אפילו הולכים ללמוד מה אומרת הדת, או שאנחנו פשוט הולכים ללעוג לה? "
השאלה היתה מתוחה באוויר, אתגר שהוטל בין הנער לבין הפרופסור.
"אני מאמין שאני זה שמלמד את הכיתה הזאת, מר בוגלה!" אמר בינס בחריפות. יהודה השפיל מבטו אל הקלף שלו, ועורפו נשרף. "אני מלמד עובדות , לא אגדות ואגדות, אין מה להרוויח ממציאת מיתוסים כדי להסביר את הבלתי מוסבר, ואין מה ללמוד מאנשים שעושים זאת.הנושא הזה הוא תולדות הקסם, והוא מבוסס על עובדה. אם אתה לא אוהב את זה, אתה יכול לעזוב. "
היתה שתיקה איומה.
וטרי טרק את תולדות הקסם שלו ויצא מהחדר.
פרקי אצבעותיו של יהודה הסתלסלו סביב נוצתו. "מורגנה היתה אנימגוס בצורת ציפור, במיוחד מיומנת בריפוי, ובצירוף נדיר, גם את אמנות האופל, "המשיך בינס ללא קול, והכיתה נעה באי-נוחות."מספיק כדי להימנע מלהכניע את החשיבה הביקורתית שלה לאותה חשיבה נוקשה כמו ארתור – "זה היה צריך להיות אתה, אמר יהודה לעצמו. קום. לעזוב. קום. ברכיו הרגישו כמו ג'לי. לעשות קידוש השם, חשב בסחרחורת. לעזוב. אבל במקום זה היה מאחוריו רחש רך, כשפאדמה פאטיל עמדה. היא הביטה ברצפה כשהיא הלכה, נעליה לוחצות על האריחים, וסוגרת בשקט את הדלת מאחוריה.
עיניו של רבנקלאו האוס ננעצו בגבו, בכיפה, ציפייה, ממתין. הם רצו שהוא יעמוד. הם רצו שהוא יציג את הידישקייט שלו כדי שכולם יראו. כמו טרי. הרב זלר היקר, חשב יהודה באומללות, האם טוב או רע לעשות מהומה על היותך יהודי?
מבחינה מכנית הוא רשם את כל טיוטות הריפוי שמורגנה המציא, כל גופו רועד. הם התבוננו בו, הם חשבו עליו. הוא התבונן בידו שכתבו את אוזניו, וברגע זה הפרופסור בינס דשדש את הדף הראשון של השטרות בחזרה אל ההתחלה, בקושי פותח את פיו לומר "דיסמי" – מיהר לברוח מהחדר. הוא עמד רועד בגומחה בקומה הרביעית, מוחו ריק מכל דבר מלבד תערובת מבועתת של מבוכה ואשמה, עד ששמע את דלת הכיתה של "שינוי צורה". הוא החליק פנימה והעיף מבט שלילי מצד פרופסור מקגונגל ומושב מאחור, ליד ילדה סינית ששמה לא זכר.
לנשום, בסדר? לנשום. שום דבר לא קרה. טרי דיבר, פאדמה יצאה מהחדר. חילול ה' נעצר, לא על ידו, אבל זה לא היה חשוב. שום דבר לא קרה. הכול היה בסדר. לנשום. הוא יכול לעשות זאת. לנשום … לנשום … ב … החוצה … ב … החוצה … ב … החוצה. הוא היה בכיתה בשינוי צורה. לנשום … פנימה … החוצה. הם למדו את נוסחת הטרנספורמציה. הכול היה בסדר.
קומקום היה מונח לפניו. הנערה הסינית העבירה את שרביטה והוציאה שפם, אבל לא הרבה יותר. הוא התבונן בלי להסתכל ממש כמו הניסיון השני שלה גרם ידית להפוך רך פרוותי. בשלישית, זה הפך לזנב אמיתי. היא דחפה אותו, והוא נרתע. "אתה מתכוון לנסות בכלל?"
ימין. שינוי צורה. הוא הזיז את כיסאו מעט הצדה והצביע על שרביטו, מדמיין את החולדה, אבל נדרשו לו ארבעה ניסיונות אפילו להפוך אותה לאפורה.
נשמעו מחיאות כפיים כאשר טרי ופאדה הגיעו לארוחת הצהריים, בעיקר משולחן האפלף, בעוד גריפינדור וחצי מחברת רבנקלו הביטו בסקרנות. יהודה התבונן בהם באי-נוחות? – כמו קרני ופאדה הרכינה את ראשה.
אבל לא כולם התרשמו. "אז, מישהו סוף סוף קטע את בינס?" מרקוס פיהק כשיהודה תפס את מקומו.
"הוא עושה את זה כל שנה, "הסבירה נערה שנה שנייה למייקל. "לפחות אני חושב שהוא עושה … אנשים להירדם בכיתה שלו, אז הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה."
נער מבוגר מהאפלף הגיע מהשולחן הסמוך והושיט את ידו לטרי כדי לרעוד. "טרי בוט, בסדר י אני סדריק דיגורי, אני יודע שמקגונגל נתן לך את זה, אבל אף פעם לא התקרבנו לאף אחד מאיתנו, אז תחשבי על זה בהזמנה רשמית.היית רוצה להצטרף אלינו לקפלה ביום ראשון באולם הגדול לפני ארוחת הבוקר?"
פניו של טרי אורו בחיוך גדול מדי על פיו. "אתה מתכוון לזה?"
"כמובן, אנחנו הולכים לכפר הוגסמיד בעוד שבועיים, ולפעמים אנחנו נפגשים בקפלה לשם שירות אמיתי, הייתי מראה לך אם היית קצת מבוגרת יותר … "
"פרופסור מקגונגל נתן לי רשות ללכת לקפלה, "אמר טרי בלהיטות.
"טוב, אז זה בסדר, אני אראה אותך בעשרים ושישה." גולדשטיין! גם דיגורי הבחין בו. יהודה נרתע בהפתעה, מקווה שלא הביט. "גם אתה דתי, נכון?"
"הו, לא, זה לא הוא , "אמר טרי. "זה היה לה ". הוא הצביע על סנטרו בכמה מושבים. פאדמה דיברה עם אחותה, שבאה משולחן גריפינדור לגובה חמש. אליהם הצטרפה ילדה שלישית, מבוגרת משולחן הסלית'רין, וכולם צחקו. יהודה הסב את מבטו. זה לא הוא. זה היה שלה.
"תגיד, יהודה". מייקל צבט בו בחזרה למציאות, מביט בו בעניין. "אתה יודע שכולם חשבו שתעשה מהומה, אתה עם הכיפה , מברך את היין שלך ונופף לימון, למה לא יצאת?"
הוא היה חם, לכוד. "כי לא רציתי, בסדר ?!"
"וואו, חבר". מייקל הרים את ידיו במעלה הגנה מדומה. "אתה לא צריך לנשוך את הראש שלי."
הוא רצה להתנצל, אבל מייקל כבר דיבר עם סטיבן. זה לא שהוא לא רצה לספר לאיש למה הוא לא יצא, אבל הוא לא יכול . איך הוא יכול לענות על מייקל כשהוא לא יכול אפילו להסביר את זה לעצמו?
במשך השבוע הבא הוא התרגל לאט לאט לאט. הוא היה מתעורר ברבע לשמונה, מתפלל בחדר המועדון או באולם השינה או פעם אחת על המדשאה הקדמית. ואז הוא ירד למטה למטבח כדי לשחקבמשגיח, בעוד שדיירי הבית מיהרו וצווחו בוקר טוב. הוא אכל מזון טרי שהוא אפילו לא הבין שהוא חסר: מרק ירקות, קיפרס, דגים וצ'יפס. לא היה הרבה מה לעשות בבשר, אבל האוכל היה חם וטוב והופיע מיד על צלחתו בכל ארוחה, וכל מה שהיה עליו לעשות הוא לקפוץ למטבח מדי כמה ימים.
ביום שני, כאשר הלל ומוסף ראש חודש גרם לו להישאר בחדר המועדון קצת מאוחר יותר, הוא חזר "בוקר טוב! של Hilliard". בחיוך ובגל. הוא זינק במורד המדרגות אל המטבח, נזכר לקפוץ על המדרגות, נופף לעבר הגברת האפורה, והסתובב בגרם המדרגות. "בוקר טוב, רמי … "
הוא קפא בפתה כשנערה בצמה ארוכה כהה ערמה חבילות של אטריות, גבה אליו והעבירה אותם על פני הדלפק. זאת היתה פאדמה – או שהוא הניח שזאת פאדמה, באותה קלות היתה זו אחותה. נערה סלית'רין מבוגרת יותר סייעה להם, קראה כרטיס וזימנה צנצנות תבלינים צבעוניות קטנות ממדף סמוך. הם היו רכונים מעל סירים מהבילים, הכיריים היו מלאים תבלינים ושמנים ופירות יבשים. במטבח עמד ריח חריף ומתובל, סמיך ובשרני כל כך מוקדם בבוקר: שום, בצלים, קינמון, ומשהו חד שלא היה מסוגל לזהותו.
"אלוהים אדירים, לא ככה זה נראה בבית, "אמרה פאדמה או אולי לא פאדמה בקדחתנות.
"אמרתי לך שאנחנו צריכים להישאר עם שמאי , "התערבה הנערה המבוגרת. "החלב ירתח, פרוואטי … "
לא-פאדמה הושיטה יד לזרוק קומץ אטריות לתוך סיר מבעבע. היא ראתה אותו, והבל פיו נשבה בגרונו. "היי, מה אתה עושה כאן?" עכשיו נעצו בו שלושתם את מבטו, בעוד הסירים נמעכים, ונותני הבית נרתעו מאחוריהם, והסיר אדים, ללא שום התחשבות.
"בוקר טוב?" הוא אמר. הוא יצא בצווחה. הוא חייב להיראות כמו מראה, עומד בפתח המטבח בשמונה בבוקר ומחזיק ספר עברי קטן. פאדמה ולא פאדמה הביטו בו עוד רגע לפני שהילדה המבוגרת צעקה שהבשר נשרף והם היו צריכים לשים לב או שהם היו אוכלים סנדוויצ'ים לחג –
החג? למחרת בבוקר הוא עזב את חדר השינה עם מייקל בדרכו לארוחת הבוקר וראה את שתי הילדות עטופות בעטיפות צבעוניות מבריקות, שערותיהן חסרות רסן ובלי שום צורך להגיע לכיתה. הם שמרו את עיניהם למטה והניחו את עצמם באי-נוחות על קצה כיסאותיהם, מעבירים ספר קטן קדימה ואחורה וקוראים בצלילים נמוכים וקטנים. הוא לא ידע איזו פאדמה, אבל הוא חייך לעברו במעורפל.הוא לא ראה אותם בכיתה כל השבוע.
כעבור כמה ימים הוא הכין קידוש של יום שישי בערב בחדר המשותף בין משחק של אבני-חן לבין ויכוח חריף על התודעה של ציורים נעים. אף אחד, הוא לא התפעל, הניף עפעף. המראה כבר היה מוכר; הספל אפילו לא נשפך כשעשה את הגאפן , ומיכאל שכב לצדו כששתה. "את לא משתעממת בזמן שכולנו אוכלים ארוחת ערב? "שאלתי.
"יש לי מספיק מה לעשות. הוא פתח את חומש , פרש את רשימת רש"י של אביו, והניח אצבע על פסוק א ' , אבל לפני שהספיק להגיע רחוק יותר, " ברישיס בארה ", עיניו של מיכאל נדלקו בתרגום, בצד שמאל של הדף. "היי!" בהתחלה, אלוהים ברא את השמים ואת הארץ "אני יודע את זה, אבל מה זה כל זה?" הוא העביר את ידו בצד הימני של הדף.
"זה העברי, זה אומר את אותו הדבר". יהודה השפיל את קולו למלמול, אבל היה מאוחר מדי. אוזניו של טרי באוט התעוררו למילים בהתחלה . "יש לך תנ"ך, גולדשטיין?" הוא אמר בלהיטות.
"לא, זה היסטוריה של קסם , אבל משום מה המשפט הראשון הוא" בהתחלה, אלוהים ברא את השמים ואת הארץ, "אמר מייקל בחוסר סבלנות. "תסתלק, אתחול."
"אין צורך להתנהג בגסות , "אמר טרי. "זה גם התנ"ך שלי".
יהודה סגר את החומש, נמנע ממבטו של טרי. הוא קם והלך, אל הקצה השני של החדר המשותף, והחומש תחוב מתחת לזרועו. הוא חיכה עד שטרי יעלה לחדר השינה לפני שיפתח את רשימת החומשים ורשימה של רש"י, אבל עד אז כבר היה מאוחר כל כך, עד שהצליח רק לעבור שניים עד שפיהק לעתים קרובות מדי כדי לעשות את זה כדאי.
אוקטובר לבש. רוח שרקה מחוץ לחלונות המעונות, לא יכולת לצאת החוצה בלי מעיל, ופעם הם ראו כמה התפרצויות שלג במהלך הרוקולוגיה. יהודה תמיד היה מודע לחג גוי כלשהו בין סוכות לחנוכה, עם הרושם המעורפל שהוא חגג תירס ממתקים, בתי קברות וכתום כתום, אבל כאן עטלפים עננים שחורים גבוה מעל האולם הגדול, וכל פינה בבניין היתה תקרת קורות לבנים על הקיר. זה, יחד עם קריאותיו הנרגשות של טרי על הוגסמיד וסנט ג'ואן, הזדרזו לגרום ליהודה להרגיש פתאום את כובד הכיפה על ראשו. איש לא הביט בו אחרת, אבל הוא היה יהודי, ואף אחד אחר לא היה.
בחדר השינה הריק שלהם הוא התפלל שחרית כרגיל, בעוד האחרים הלכו לארוחת הבוקר. הוא עצר את נשימתו עד שהיה בטוח שכולם נעלמו, במיוחד טרי. אחר-כך הכין קידוש , אכל תבשיל תפוחי אדמה וסלמון, ופשט את רגליו על המיטה ופתח את חומש .
ויהי חיי שרה מאה שנה, ושריעם שנה, ושבע שנים , זמזום לעצמו, וחיי שרה היו מאה שנה, עשרים שנה ושבע שנים … הוא העביר את אצבעו אל האותיות הקטנות, פרשנות. לכן זה אומר "שנים" על ידי כל … קלל ? הוא יצטרך לשאול את הרב איך לתרגם את זה … להגיד לך שכל אחד מהם יכול להתפרש לעצמו. בגיל מאה היא היתה כמו בת עשרים במונחים של חטאים, כמו בן עשרים לא חטא כי היא לא גיל של אחריות, כך שהיא על 100 לא חטא. ובגיל עשרים היא היתה כמו בת שבע ביופי. הוא שמע רגליים דוהרות במהירות במדרגות, ואז נפתחה הדלת, וטרי פרץ פנימה. החומש נסגר.
"מה אתה עושה פה?"
טרי נע במהירות, לובש את המעיל. "אני לא אמורה לדבר על זה עם אף אחד, אבל אני מניחה שזה בסדר להגיד לך, כי – את יודעת – בכל אופן, אני הולכת להוגסמיד עם השנים השלישית, כדי ללכת למיסה בקפלה שם". הוא הקרין בהצהרה הזאת. מצחו של יהודה התקמט. האם הוא יזמין אותו או משהו כזה?
"למה אתה כל הזמן אומר לי את זה?" הוא שאל.
טרי התקשח, החיוך ניגב את פניו. "כי גם אתה צריך לעזוב את הפולחן שלך.
"למה אכפת לי מהדברים הנוצריים שלך?" הוא פלט. הוא חש דקירה זעירה בפניו הכואבות של טרי, והביט לאחור בחומש. שני חיי שרה – שנות חייה של שרה. חדר השינה היה שקט מאוד. Kulan shavin l'tova – כולם טובים באותה מידה. הדלת נטרקה. הוא נאנח וניסה להתרכז. הוא עשה את כל הדרך עד pasuk yud- עפרון רק מונה רק באותו יום, ה' סידר את זה כך אברהם היה להתמודד עם שווה, ואתה ראית את זה מן החסרים vav – כאשר מיכאל עלה למעלה, עם כוס מיץ תפוזים ביד אחת ומאפין בשנייה.
"הם הלכו להוגסמיד, "הכריז בחוסר נשימה, ורוד בוהק מקור. "שנים שלישית ומעלה, כולם מסודרים בחוץ אחרי ארוחת הבוקר, ועגלות שהשתלטו לקחו אותם".
יהודה חייך. "אתה מתכוון … מכוניות?"
"לא, בטח לא, אני יודע איזו מכונית, יהודה, אמרתי קרונות שמשכו את עצמם". הוא עצר את נשימתו. "טרי הלך איתם, ראיתי אותו עם הבחור ההוא.
הוא ניסה לא לדאוג. אז מה אם טרי ילך – איך זה נקרא? לא היה אכפת לו .
טרי הלך למיסה, וחזר כריסטיאן יותר מתמיד. הוא היה יושב בחדר המשותף ולוחש בלחש בעודו חשה את דרכו לאורך שרשרת חרוזים, שמראהו הטריד את יהודה עד שהתחיל להתפלל על הדשא בחוץ, רועד בזריחה הקפואה.
במרפאה, פרופסור ספרוט אסף את נורות הקפצה שלהם במיכל מתכת. הוא שמע את התרמילים חובטים על המכסה כשהודיעה שהיא תראה אותם בשבוע הבא. הוא קימט את מצחו, מבולבל, ודחק בבוהן סלית'רין בלונדיני עם השם הבלתי סביר של דראקו. "למה אין בכיתה ביום חמישי?" הוא לחש.
"זה ליל כל הקדושים ," גיחך דראקו, בנימה שטענה כי יהודה היה צריך לדעת זאת כבר.
ואכן, זה היה. באולם הולידו אלף עטלפים חיים מן הקירות והתקרה, בעוד אלפים נוספים חצו את השולחנות בעננים שחורים נמוכים. היו שם דלעות מגולפות בחיוכים מפחידים, פעורי שיניים, שהבהיקו והדליקו את החדר. החגיגה הופיעה פתאום על לוחיות הזהב, כפי שעשתה במסיבת ההתחלה. קערה מהבילה של מרק ירקות צמחה על צלחתו של יהודה, ובעקבותיה תלולית של אורז. מייקל העמיס את צלחתו גבוה עם חרוטי סוכר טבולים בשוקולד וממתקים צבעוניים, כמו רוב האחרים.
"אתה צריך לנסות את אלה, יהודה, "אמר מורג, פיה מלא סליחות.
"אני בסדר, "אמר יהודה. הוא נשף על מרק הירקות שלו לפני שלגם בזהירות. הוא אמר לעצמו שהוא בר מזל שיש לו אוכל חם בכלל, הוא לא צריך סוכריות. זה בטח ירקב את שיניו בכל מקרה.
מורג טפח על מצחה. "הו, שכחתי, זה לא k-"
היא נקטעה בצווחה מדממת. יהודה השליך את המזלג והסתובב. הוא לא היה היחיד. חצי השולחן היה מחוץ למושבים שלהם, והיליאר שלף את שרביטו כשפרופסור קווירל זינק במעבר בין השולחנות, צועק צרחות-אימה שנורו בו, המורים לא צריחים לצעוק – "טרול! בצינוק! טרול ב- DDD -DUNGEON! "
הוא עצר, מתנודד אל שולחן הראש. דמבלדור שקוע למחצה, מקגונגל נראה מבוהל. "חשבתי שאתה צריך לדעת, "התנשף קווירל והתמוטט.
איש לא נשם.
צווחה גבוהה נבעה מאיזה מקום, אבל לא היה חשוב איפה שבקרוב אנשים צעקו וצווחו ובכו בכל מקום. ראשו של יהודה הצליף נואשות מצד אל צד. הגביע התהפך, מיץ הדלעת נשפך על השולחן.כתפיו דחפו אותו, הוא לא יכול היה לראות את מייקל, המוני סטודנטים הלכו לעבר הדלת. מה קורה-
"שתיקה!"
הוא קפא, וראשו הסתובבו. דמבלדור נעמד, כפות ידיו בחוץ, וכוח מבטו הספיק כדי לעצור את החדר. "תודה, כולם, בבקשה, לא יבהלו, המפקדים, יובילו את בתיך בחזרה למעונות, המורים ילכו אחרי למרתפים".
"Hufflepuff, ככה!" צעק ילד.
"להישאר ביחד!" היליאר נבח. "בוא, Ravenclaws.
הוא משך בשרוולו של היליארד. "מה קורה?"
"טרולים במרתפי הצינוק, "אמר היליארד בחריפות מעבר לכתפו. "הם מסוכנים, רבנקלו, ככה!" יהודה נדהם על ידי דחיקת גלימות שחורות וקשרי בית ספר כחולים וברונזה, בעוד הקהל עולה במעלה המדרגות. היא הצטמצמה מעט במעלה, כשם שהמומחה של גריפינדור צעק חצי מהסטודנטים לאורך המסדרון. "שנה ראשונה נעדרת, "לחש מישהו, והמילים התגלגלו בהמון המרגש. "הרמיוני גריינג'ר חסרה." יהודה התאמץ לעמוד בקצב, כאשר טיפסו במעלה המדרגות ועלו במעלה המדרגות, נעו מהר יותר ויותר. מישהו נלחץ אליו והוא ראה את מייקל, פניו לבושים וצובטים, מפוחדים.
"מה זה טרול, מייקל?" "מה קרה? "שאל כשהגיעו אל המישורת, וקול רבנקלו הנעים שאל מה עשוי פטרונוס.
"אושר, "אמר היליארד במתיחות. "בפנים, כולם, בואו נלך …"
"הוא גדול ומרושע, "אמר מייקל. "אחד הדודנים של השכנים שלי פגש אחד בהרים, לפחות הם חושבים, כל מה שמצאו היו המגפיים שלו".
יהודה רעד. היתה חיה פראית מתרופפת, וחסרה נערה. מה אם היא מתה? הוא אפילו לא ידע איך היא נראית. שיר למאלעוס , הוא לחש, אסא עיני אל-החרים, מעיין יאזרי … הוא רשם לעצמו לשאול את הרב. אתה יכול להגיד תהילים בשביל גוי ? הדקות מתקתקות. יבבה זעירה נמלטה מפיה של מנדי ומורג הניף זרוע על כתפה. הם הצטופפו בדממה רועדת כשהאש התפוצצה, מילאה את החדר בחמימות שאף אחד לא הרגיש.
היליאר פרץ לחדר המועדון. "זה נגמר!" הוא הכריז. "יש להם את זה."
"והרמיוני?" שאלה פאדמה בדאגה. "הם מצאו אותה?"
הוא קימט את אפו. "היא הלכה אחרי הטרול, כנראה, למקרה שמישהו מכם ישתגע גם כדי לחשוב שתוכלו להתמודד עם טרולי הרים, הרשו לי רק להגיד לכם עכשיו שאתם לא יכולים … הו, היא בסדר, "הוסיף, במבטה הרחב של פדמה. "הארי פוטר וויזלי הצעיר הוציא אותה משם, מקגונגל וסנייפ מזיזות את זה".
מאמי וטטי היקרים, כתב, ועצר.
הוא צריך לספר להוריו שהיה בעל חיים מסוכן? – שבית-הספר מסוכן. הם היו מושכים אותו החוצה לפני שאתה יכול לומר נפש פקוח . הוא יכול ללכת הביתה ולחזור לתמימה-יסודי, עכשיו. הוא היה משוכנע שפרופסור מקגונגל לא יתנגד אם יגידו סכנה – טוב, אבל היא לא תוכל לעשות שום דבר בקשר לזה.
אבל הם תפסו את הטרול. זה לא גרם נזק.
מפרק ידו התחיל לכאוב, עומד באוויר מעל הקלף. מה שלומך? הוא הוסיף. אני בסדר.
הוא לא יכול פשוט לשקר להורים שלו. הוא מעולם לא עשה זאת. הם ירצו לדעת. זה יכול לקרות שוב. הם צריכים לקחת אותו הביתה. הוא היה אמור לרצות לחזור הביתה.
אבל בבית, הוא יהיה גולדשטיין שהצית את שערותיו של מיירסון, יהודה אוי, מה אנחנו – הולכים לעשות איתך. הוא ליטף את שרביטו, נזכר איך הרגיש להטיל את לומוס , להרגיש את הכוח הפראי המוזר המסתלק מאיזה מקום עמוק בתוכו, מאולץ לתוך התעלה הצרה כדי לפרוץ אל האור. הוא היה אמור ללמוד לשלוט בו, נכון? הוא לא יכול לעשות את זה בבית.
הוא נשך את שפתו.
אני לומד הרבה, כתב, והרב זלר מלמד אותי איך לשמור על המטבח כשר. האוכל טוב.
הוא הרגיש מכוער ומכוער יותר כשכתב, בטנו חולה כאשר חתם על המכתב וקיפל אותו לחותם. זה היה שקר, והוא היה שקרן, ולו רק בגלל מחדל.
מילון מונחים
פסאק. פסיקה הלכתית.
עמידה. תפילת הברכה התשיעית המרכזית.
יום טוב . חג.
בישול עכו"ם . אוכל מבושל על ידי לא יהודי.
ה' , פשוטו כמשמעו "השם". אלוהים.
שייקול . ברכה על מזונות שאינם דגנים, פירות, או ירקות.
חנוכה . אתה צריך לדעת את זה.
כשר . מקובל על פי חוקי התזונה היהודית.
כסאב אשורי , "כתב אשורי". פונט כתב יד עברי.
חילול השם . הגהה את שמו של אלוהים באמצעות מעשיו של אחד.
קידוש השם . ביצוע השם הקדוש של אלוהים באמצעות מעשיו של אחד.
יידישקייט . יהודיות.
כיפה . כיפה.
דייבן . להתפלל.
משגיח . מפקח על ייצור מזון כשר.
הלל . תהילים 113 עד 118, שנאמרו בשבח והודיה בחגים היהודיים.
מוסף ראש חודש . נוסף תפילה לחודש הראשון של החודש היהודי החדש.
שמאי . מנה הודית מסורתית.
קידוש . שבת בברכה על יין.
חומש . חמשה חומשי תורה.
רש"י . פרשנות ימי הביניים על התורה ועל מרכז הלימוד היהודי.
פסוק א ' . פסוק אחד.
ברייס בר . בהתחלה [אלוהים] ברא.
גוי . לא יהודי.
כיפה . כיפה.
שחרית . תפילות בוקר.
כלל. קונספט.
Pasuk yud . פסוק עשר.
Vav . האות העברית U / V / W.
שיר לאמלוס, ע"א עיני אל חרים, מעיין יזרערי . שיר של עליות; אני מרים את עיני אל ההרים, מאיפה יבוא עזרי? (תהילים 121: 1)
תהילים . תהילים.
גוי . לא יהודי.
Picuach נפש . סכנה מסכנת חיים.
הערה: "הוא נרתע, הוא אפילו לא חשב על מיץ ענבים" חל גם על המחבר שלך. תפיסה טובה.
הערה נוספת: כנה מתנצל על העיכוב.
גולדשטיין 